להיות בקונטרול או לשחרר
מראות, החיים שלנו מלאים מראות. לא תמיד אנחנו רואים אותם אך הם נמצאים שם כל הזמן.
שיחה שהייתה לי עם בן זוגי להמחיש לכם למה אני מתכוונת
הוא: "את שמה לב איך בכל פעם מתאמנים שלך מאתגרים אותך בדילמות שגורמות לך להסתכל על עצמך?".
אני: "למה אתה מתכוון?"
הוא: "לשחרר, את הרי כל הזמן מנסה להיות בקונטרול. אומנם, זה מאפשר לך להוציא דברים לפועל, תמיד יש לך תכניות מסודרות. אבל מה לעשות אי אפשר לשלוט בכל ולפעמים צריך לזרום. כשאת שוכחת את זה, את מקבלת מתאמן/נת שמעלים לך דילמה שקשורה בשליטה"
אני: "טוב ברור שביחס אלייך אני יותר בקונטרול".
הוא: "זה לא ביחס ל.., את פשוט כזו, ואני לא יכול לשנות אותך, גם אם הייתי רוצה. אני לומד לקבל שככה את. זה לא תמיד קל, אבל שתדעי שאני שמח שאת עושה מאמצים לשחרר לא פעם".
לחיות באי ודאות...אפשרי?
יש לא מעט אנשים שיאמרו ברור, יש לא מעט אנשים שיאמרו שצריך מידי פעם, ויש לא מעט אנשים שיאמרו איך אפשר.
מצחיק איך החיים מזמנים לנו מפגשים עם אנשים שדומים לנו, שטוב לנו איתם באין סוף מובנים וערכים, ויש רגשות עזים אך הם מאתגרים אותנו במקומות שקשה לנו.
הדבר מאתגר במיוחד שזה מגיע לזוגיות. בהחלט שאפשר לומר שזה אחד המבחנים שלנו. האם אנחנו יכולים לחיות עם אדם שיש בו כל כל כך הרבה דברים טובים, ואנחנו אוהבים, אך יש גם משהו שמוציא אותנו מדעתנו. שהרי אנחנו צריכים לצאת מנקודת הנחה, אנחנו לא יכולים לשנות את הצד השני. הוא/היא יכולים לבחור להשתנות אך זו תהיה בחירה שלו/ה. הדבר היחידי שאנחנו יכולים לשנות זה אצלנו. ונכון זה לא קל.
הרשימות של מה ש"אמור להיות" מנהלות אותנו, בלי לתת טיפת מקום למי שאנחנו באמת ולהפתעות המרגשות שהחיים מזמנים לנו.
והשאלה הגדולה, האם אנחנו מסוגלים לחיות לאורך זמן עם אותם דברים שיש באותו אדם, האם אנחנו יכולים לשנות את נקודת המבט שלנו, "איך הוא אמור להתנהג", "מה הוא אמור להיות" ולחיות בשלום עם השוני.
מי אמר שהמתנות הנפלאות בחיים מגיעות בקלות?
ויקי